נפילה אל התהום ללא מצנח וללא אחריות
כמה אני רחוקה משם עכשיו?
נמצאת בגיל בו יש חובה מוסרית ללקיחת אחריות
לעבור ולסמן וי אחר כל הציפיות החברתיות הנורמטיביות
תביעת הסביבה לבורגנות
כל מי שהלך אחר נחיל ההמון ומרגיש מסופק מזה
תמיד אהיה זו שהסתכלו עליה שונה
זו שמסרבת להכיר ולהשלים עם השעמום האינסופי שנולדנו אליו
זו שמסתכלים עליה תמיד במבטים של "טוב היא לא נורמלית"
ואתם?
אני שואלת את עצמי את אותה שאלה ומסתובבת סביבה כבר הרבה זמן
אתם שמחים?
מסתובבים כבויים, כלואים בתוך החיים שהוכתבו לכם מראש, כנועים, מובסים ומופסדים
בעלי קושי לקבל כל דבר שונה מהתבנית הבורגנית המשעממת וחסרת התכלית שנכנסתם אליה
וחפצתם בה בכל מעודכם.
אני יודעת, לעולם לא תודו שהתבנית והאידיליה הריקה הזו היא הכלא שבניתם לעצמכם.
התפשרויות חוזרות על אושר שמסתכם בנקודות שיא שלעולם לא אצליח להבין.
;){kind=link}